תוכן: שינויים בהרגלי הצריכה

לאחרונה קראתי כמה מאמרים מעניינים שמחזקים את התחושה שאנחנו בתחילתו של שינוי בצורת צריכת התוכן.

מחקר מאוד מעניין אודות צריכה של תכנים מהסלולאר, בעיקר וידאו וטלויזיה מראה שרק 25% מהנשאלים אמרו שאינם מעוניינים לצפות בתכנים שכאלה דרך מכשיר הסלולאר. חלק גדול מאלה שהיו מעוניינים טוענים שזה עדיין יקר. יש גם עלייה של בחלק מהקטיגוריות, אבל העיקר מה שחשוב כאן הוא זה שמהכשיר הסלולארי הופך להיות מסך טלויזיה אישי.

המגמה הנוספת שתאיץ את נושא המסכים האישיים הוא כמובן הiPad. כתבה מעניינת בBusiness Insider עוסקת בעתיד של המכשיר בטווח הבינוני, עם טענה (שכנראה נכונה) שעם הזמן המחיר יילך ויירד לכיוון ה199$, וכאשר זה יקרה יהיו בכל בית 3-4 מכשירים כאלה ולא רק אחד. כבר היום יש המון בתים שיש בהם יותר ממחשב אחד, וזה מאוד הגיוני שמכשיר לצריכת מדיה אישית כמו iPad במחיר זול יותר ממחשב נייד – יהיה נפוץ בבתים בכמות לא רק של יחידה אחת, אלא של כמה. אם רק תקראו את הכתבה שסוקרת את האפליקציות לiPad ביום הראשון להשקה תראו עד כמה נושא צריכת התכנים הוא דומיננטי במכשיר הזה.

אם נוסיף לזה את היכולות צפיית וידאו שיש היום במכשירי הסלולאר כמו iPhone אפשר להבין שאוטוטו אנחנו בפתח של שינוי בהנהגות – הצפייה בתכני הוידאו והטלויזיה יהיו יותר אישיים.

ברגע שהצפייה תהיה אישית יותר, גם הפרסום באמת יהיה מפולח עם מסר מותאם לפי התוכן בו אנחנו צופים, ולכן חברות הסלולאר והטכנולוגיה ובראשן Apple וGoogle נמצאות במסע רכישות של חברות פרסום בסלולאר שכמובן דומה לפרסום בTablet כמו הiPad.

מעניין לחשוב על התנהגות משפחה בסלון, כאשר ההורים והילדים יושבים ולא בהכרח צופים יחדיו, אלא דווקא כל אחד לחוד. זה נראה קצת מוזר כרגע, אבל יש בזה יתרון – כל מי שיש לו ילדים קטנים יודע איך לפעמים הוא מוצא עצמו ממשיך לצפות בסדרת טלויזיה של הזאטוט, בעוד הזאטוט כבר לא מול המסך. עם מסך אישי משלי, לא אצפה ב'בוב הבנאי' או 'בוב ספוג' אלא אוכל לראות את הפרק האחרון של '24' בעוד הילד שלי מתעדכן בתכנים שלו.

אגב, כל הצפייה האישית הזאת יכולה להביא לסוף עידן המלך הבלתי מעורער של הסלון: השלט רחוק...