האינטרנט: שינויים בהרגלי הצריכה 2

הGuardian הוותיק צופה ש2010 תהיה השנה שבה יהיה שינוי של ממש בדרך שבה האינטרנט מספק לנו דרך לצפות בתכנים. פרוייקט הדגל של BT – שנקרא Canvas יכול להיות Business Case מעולה, כי אם תצליח השותפות הזו בין BT שהיא חברת התקשורת הגדולה בבריטניה ובין BBC וch4 (ערוץ 4 הבריטי)– אפשר יהיה לשכפל את המודל הזה בכל רחבי העולם. המודל ההיברידי בפרוייקט משלב צפייה ליניארית, ולא-ליניארית בStreaming ובOn demand. המודל יאפשר לצפות בCatch-Up (צפייה מאוחרת של פרק שפיספסנו), בתכנים מארה"ב, סרטים מVOD תוך חיבור של ציוד קצה שונה. הפרוייקט יצר סטנדרטיזציה שתעזור ליצרני חומרה שרוצים לאפשר צפייה ממנו (למי שאין אינטרנט בטלויזיה עדיין – למרות שהשנה כבר 20% מהמכשירים יציעו חיבור לאינטרנט!).

שלא לדבר על כמאה אפליקציות שכוללות שיתוף, תיוג, מידע ובידור על גבי התוכן שאנחנו צופים כרגע.

מידע נוסף על הפרוייקט אפשר למצוא באתר הפרוייקט.

המודל הזה, של בניית סטנדרט ישנה את המודל של ספקי התכנים מכיוון שרף הכניסה יהיה נמוך יותר. כל שעליי לעשות ע"מ לשדר תכנים לציבור הרחב בסלון הוא לדעת להתאים עצמי לסטנדרט של הפרוייקט.

האינטרנט, כתשתית לתכנים, ישנה את מודל ההפצה וכל 'שרשרת הערך' של תעשיית הטלויזיה. יש כאן גם הזדמנות מאוד מעניינת כי ינצח מי שיש לו תוכן טוב. הדרך אל סלון הלקוח תתקצר, ההיצע בסלון יגדל ובסוף אנחנו נבחר במה שמעניין אותנו. אתרים כמו Channel101 יביאו אלינו סדרות ותכנים ביזאריים שמעולם לא היו 'עוברים' את מבחן הערוץ המסודר וחברת ההפקה, אבל בעידן האינטרנט קל מאוד ליצור תכנים שכאלה והציע אותם לקהל שבסלון.

כצופים, במקום לצפות במה שמשודר כעת נוכל לצפות במה ששודר קודם (Catch-Up), במה ששודר בעונה הקודמת, במה ששודר במדינה אחרת ובמה שלא שודר עדיין. האינטרנט לא מאיים על הטלויזיה, נהפוך הוא. נתוני הצפייה מעולם לא היו כה גבוהים ויש התאמה בין הפעילות ברשת לבין אחוזי הצפייה (ראו מקרה טקס האוסקר האחרון). הכתבה מהNYT העוסקת בשיחות הברזייה ביום שאחרי צפייה בתכנית מלמדת שיש בתעשיית הטלויזיה מי שיכול לראות את השינויים שמאפשר האינטרנט – כהזדמנות לחבר בין הפלטפורמות. גם ריבוי המסכים בסלון יכול להיות הזדמנות גדולה עם מודלים כמו TV Everywhere שמאפשר לנו (תוך אימות פרטים כמובן) לצפות בתכנים שלנו תוך המשכיות – ממסכים שונים. Verizon כבר הודיעה שהיא עומדת להשיק מסלול שכזה ללקוחותיה.

אני לא יודע לגבי מתי זה עומד לקרות, אבל אין ספק שיש כמה שינויים טכנולוגיים, עסקיים ושל הצרכן שמוכן לשנות את דרך הצפייה שלו. כנראה שהדרך שבה אנחנו צורכים טלויזיה עומדת להשתנות..

תוכן: שינויים בהרגלי הצריכה

לאחרונה קראתי כמה מאמרים מעניינים שמחזקים את התחושה שאנחנו בתחילתו של שינוי בצורת צריכת התוכן.

מחקר מאוד מעניין אודות צריכה של תכנים מהסלולאר, בעיקר וידאו וטלויזיה מראה שרק 25% מהנשאלים אמרו שאינם מעוניינים לצפות בתכנים שכאלה דרך מכשיר הסלולאר. חלק גדול מאלה שהיו מעוניינים טוענים שזה עדיין יקר. יש גם עלייה של בחלק מהקטיגוריות, אבל העיקר מה שחשוב כאן הוא זה שמהכשיר הסלולארי הופך להיות מסך טלויזיה אישי.

המגמה הנוספת שתאיץ את נושא המסכים האישיים הוא כמובן הiPad. כתבה מעניינת בBusiness Insider עוסקת בעתיד של המכשיר בטווח הבינוני, עם טענה (שכנראה נכונה) שעם הזמן המחיר יילך ויירד לכיוון ה199$, וכאשר זה יקרה יהיו בכל בית 3-4 מכשירים כאלה ולא רק אחד. כבר היום יש המון בתים שיש בהם יותר ממחשב אחד, וזה מאוד הגיוני שמכשיר לצריכת מדיה אישית כמו iPad במחיר זול יותר ממחשב נייד – יהיה נפוץ בבתים בכמות לא רק של יחידה אחת, אלא של כמה. אם רק תקראו את הכתבה שסוקרת את האפליקציות לiPad ביום הראשון להשקה תראו עד כמה נושא צריכת התכנים הוא דומיננטי במכשיר הזה.

אם נוסיף לזה את היכולות צפיית וידאו שיש היום במכשירי הסלולאר כמו iPhone אפשר להבין שאוטוטו אנחנו בפתח של שינוי בהנהגות – הצפייה בתכני הוידאו והטלויזיה יהיו יותר אישיים.

ברגע שהצפייה תהיה אישית יותר, גם הפרסום באמת יהיה מפולח עם מסר מותאם לפי התוכן בו אנחנו צופים, ולכן חברות הסלולאר והטכנולוגיה ובראשן Apple וGoogle נמצאות במסע רכישות של חברות פרסום בסלולאר שכמובן דומה לפרסום בTablet כמו הiPad.

מעניין לחשוב על התנהגות משפחה בסלון, כאשר ההורים והילדים יושבים ולא בהכרח צופים יחדיו, אלא דווקא כל אחד לחוד. זה נראה קצת מוזר כרגע, אבל יש בזה יתרון – כל מי שיש לו ילדים קטנים יודע איך לפעמים הוא מוצא עצמו ממשיך לצפות בסדרת טלויזיה של הזאטוט, בעוד הזאטוט כבר לא מול המסך. עם מסך אישי משלי, לא אצפה ב'בוב הבנאי' או 'בוב ספוג' אלא אוכל לראות את הפרק האחרון של '24' בעוד הילד שלי מתעדכן בתכנים שלו.

אגב, כל הצפייה האישית הזאת יכולה להביא לסוף עידן המלך הבלתי מעורער של הסלון: השלט רחוק...