בקטנה..

עם כל הכבוד למונדיאל, שיא האקשן מבחינתי הוא גמר הNBA, בוסטון מול הלייקרס.
2 תפיסות עולם, 2 יריבות וותיקות, הדרבי של המזרח מול המערב.

לפעמים כשיש סיפור טוב, לא צריך הפקה מרשימה ותפאורה יקרה..הנראטיב מנצח כאן ובגדול, כשכל מועדון סוחב על גבו את ההסטוריה וסדרת גמר כזו יש לה הסטוריה משל עצמה.
יותר קלאסי מזה - לא יכול להיות, אלא אם מג'יק ג'ונסון ולארי בירד יחזרו לעוד משחק אחד..

הנה משהו שהאינטרנט לא ייקח מהטלויזיה לעולם..

פרסומת לסדרת הגמר של הNBA. לארי בירד מצליח לגנוב מסירה של איזייה תומס - מסירה וניצחון בשנייה האחרונה לסלטיקס.

כמו שאתה או מכביסט, או אדום בנשמה, גם האנשים בעולם נחלקים לשניים - אוהדי הלייקרס ואוהדי הסלטיקס. ואני גם אדום בנשמה, וגם אוהד של הסלטיקס.

כל מי שראה את הרגע ההוא בשידור חי (לדעתי ב85?) או אפילו שידור מוקלט ב'מבט ספורט' יודע - יש ארועים שחייבים לראות. לא לכתוב עליהם בטוויטר, לא לעשות פוסט בבלוג, לא לשלוח מייל ויראלי. יש דברים שכשהם קורים ואתה רואה אותם - אתה מודה לאלוהים (ולטכנאי הכבלים..) שעזר לך להגיע לרגע הזה.